זה קיים בכל כיתה: תלמידים מתקשים. קשה להם ללמוד, קשה להם לשמור על הכללים. וקשה לנו
לראות אותם כך.
כי ככה זה. יש כאלו שקל להם, הם אוהבים את הלימוד והלימוד אוהב אותם, והם בדרך כלל עושים
מה שנדרש.
אבל מה עושים עם אלו שמתקשים? האם יש פתרון קל ופשוט?
האמת, זה נושא רחב מאד, ובמקרים רבים הוא דורש אנשי מקצוע שיתנו עזרה טיפולית מדויקת.
אבל יש כללים בסיסיים, שמי שיודע אותם מגלה שהם עוזרים מאד ברוב המקרים, גם אם לא פותרים
לגמרי את הבעיה.
בשורות הבאות ננסה לתת לכם את אחד הכללים הפשוטים והיעילים, שעובדים כמו קסם.
אגב, זה רלוונטי מאד לא רק למורים בכיתה, אלא גם להורים לילד שאיך נאמר, פחות מתחבר
ללימוד.
קדימה, נתחיל.
מדוע בכלל קשה לו?
לפני הכל, חשוב להגדיר ברור, על איזה סוג תלמיד אנו מדברים.
כפי שאמרנו, אנו לא הולכים לכתוב כאן שיטות למידה לבעלי לקויות למידה כאלו ואחרות. ההתייחסות שלנו היא לילד בעל יכולות רגילות, רק שבפועל – הוא לא אוהב ללמוד, קשה לו יותר מאחרים, וגם התוצאות במבחנים לא מרנינות במיוחד.
רגע.
איך נדע אם לתלמיד או לבן שלנו אכן יש יכולות טובות עד שזה מגיע ללימוד, או אולי חלילה שהיכולות שלו מוגבלות?
לצורך כך נעשה בדיקה פשוטה.
בדברים שהוא אוהב – האם שם הוא פורח? האם שם מתגלים לפתע כשרונותיו ומתעוררים אצלו לחיים המרץ, השמחה והחשק?
אם התשובה חיובית, כנראה שמדובר על תלמיד בעל יכולות. עובדה: כשהוא רוצה – הוא מס' 1.
במילים אחרות: אם הוא היה רוצה מאד – הוא היה מצליח להתאמץ וללמוד. אבל הרצון שלו חלש מלכתחילה, והתוצאה בהתאם.
נשאלת השאלה, לאן באמת נעלמים כל החשק והשמחה כאשר הוא מתיישב ליד הגמרא?
קסם שלם שטמון במילה אחת
ההבדל בין הדברים שהוא אוהב ללימוד נמצא במילה אחת:
כיף.
הדברים שהוא אוהב – כיף לו לעשות אותם.
ללמוד – פחות כיף לו.
שימו לב: לא אמרנו שההבדל בין הדברים הוא שזה קשה וזה קל.
אלא זה כיף, וזה פחות כיף.
ונחדד: אנו לא מתעלמים מן העובדה שקשה לו. בהחלט קשה. לילד אחר יותר קל, עובדה.
אבל למרות שקשה לו, כשזה כיף – הכיף מתגבר על הקושי!
תחשבו על זה כמאזן כוחות. מצד אחד ה'כיף'. מהצד השני ה'קושי'. בדברים שהילד אוהב, בתחביבים שלו, הכיף דומיננטי וקיים בשפע, ולכן הוא מצליח להתגבר על הקושי. אבל בלימוד – הכיף הוא שולי למדי, והקושי מציף את כל המרחב.
תכלס, יש פתרון?
כן. צריך לגרום לכיף להתגבר על הקושי!
איך עושים זאת?
נחזור רגע למשל מאזן הכוחות. יש מצד אחד מעט כיף ומהצד השני הרבה קושי. ממילא, כדי לגרום לכיף לגבור, יש לנקוט בשתי פעולות: 1. להגביר את הכיף בלימוד. 2. להוריד את הקושי.
אם נעשה את זה (ותיכף נביא דוגמאות מעשיות), זה אמנם לא יעשה מהפכה ביום אחד, אבל בהדרגה – לא תאמינו לאן הוא יגיע; לאט לאט הכיף יגבר, הילד יחווה הצלחה, וממילא הכיף יגבר עוד יותר, עד שיצליח בעז"ה לגבור על הקושי ולהביא את השמחה וההצלחה הרצויים.
איך עושים את זה בפועל?
מה שתיארנו זה לא רק תיאוריה יפה. יש דוגמאות בשפע איך להוריד קושי מצד אחד ולהגביר את השמחה והכיף מהצד השני. צריך קצת לפתוח את הראש. נציין כמה דוגמאות, אך כל אחד יוכל למצוא את הדרכים המתאימות במקרה שלו:
להוריד קושי:
- לוודא שתנאי המקום נוחים, מכל הבחינות: אור, רעש, אוויר, חום, קור, שתיה וכל מה שצריך.
- לימוד קל ופשוט: פירוק הלימוד לחלקים קטנים, לימוד איטי שמוודא הבנה של כל פרט, שימוש בהמחשות מרתקות מחיי המעשה.
- בלי לחץ: לעשות הפסקות קלות כאשר מרגישים שמכביד.
להגביר את השמחה:
- שירגיש אהוב בזמן הלימוד: לשמוח לקראת התלמיד, להתעניין בשלומו ולהשרות אווירה שמחה.
- שהלימוד יעצים אותו: להחמיא על כל דבר שהבין והוכיח את חכמתו, גם דברים קלים. מורים – לשלוח פתקי נחת להורים. הורים – לשלוח למורים עם הילד פתקים המשבחים אותו.
- הנאות ממריצות: לתמרץ בכיבוד או פרסים.
- הנאות נלוות: לנצל כל סיבה למסיבה. יום הולדת, סיום מסכת, הצלחה במבחן ועוד.
כל הדברים הללו הם דוגמאות שמשנות ללא היכר את הלימוד, והופכות אותו מקשה, יבש ולא נעים, לשמח וחווייתי, ובקיצור: כיף.
עם כזה כיף, ועם קושי מינימלי ומותאם לרמתו ויכולותיו – הרצון הטבוע בכל בן אנוש להצליח, יגרום גם לו שהוא ירצה בכך, ירגיש לו שיש סיכוי, יתן לו חשק כי זה כיף, ובסופו של דבר: ידרבן אותו להתאמץ – ולהצליח!
