לפני שנתחיל, שימו לב לכותרת. לא דימוי עצמי גבוה או נמוך, אלא: 'בריא'!
הגדרה של גבוה או נמוך עלולה להטעות, כביכול אנו מטפחים איזושהי גאווה, או מעודדים דימוי עצמי של הילד באשר לחוכמתו ויופיו. גאווה מוגזמת היא בהכרח לא דבר חיובי, וגם לא יהודי.
דימוי עצמי 'בריא' הוא דבר חיובי ומועיל, ו…כן, בריא!
בריא ליציבות הנפשית של הילד!
בריא למצב החברתי שלו!
בריא להמשך התפתחות תקינה שלו!
בריא להצלחה שלו!
דימוי עצמי בריא – הכרה בכוחות וביכולות
אז מהו דימוי עצמי בריא?
זה מצב, בו הילד מודע לכוחות שלו, החיוביים בעיקר, אך גם הפחות.
ילד כזה, מצד אחד יודע להשתמש בכוחות הטובים שבו כדי למצות את יכולותיו, בנוסף לכך הוא מרגיש בר מזל בחלקו, דבר שיוצר אצלו שמחת חיים ובטחון עצמי, ומהצד השני ההיכרות עם החולשות שלו שמכבידות על התקדמותו, מסייעת לו להתמודד איתן בצורה בריאה במקום ליפול לייאוש.
במצב 'בריא' – הידיעה על החולשות היא לצורך התמודדות עמן, והידיעה על היכולות היא לצורך שימוש בהן.
המצב הלא בריא הוא להיפך: אדם שההכרה בחולשותיו גומרת אותו ומייאשת אותו, והידיעה על המעלות לא באה לידי ביטוי מעשי, כי החולשות מאפילות עליהן ויוצרות 'שק של תירוצים'.
דימוי עצמי בריא – בגלל הסביבה
שלמה המלך אומר, שהאלוקים "עשה את האדם ישר". הטבע הבסיסי של האדם הוא בריא וישר, אלא שהסביבה משפיעה בענין הזה לרעה.
זאת מדוע?
משום שהסביבה מייצרת השוואות בכל הפרמטרים, ובדרך כלל שלא לטובה.
לוקחים 30 ילדים, בני אותו גיל בערך, ומכניסים אותם לכיתת לימוד אחת, עם חומר לימודים זהה, וכולם אמורים להתחיל 'לשחות'.
כמובן, מיד מתגלים פערים בין התלמידים, בין כולם לכולם. כל אחד מבחין אם ירצה או לא בחסרונותיו הרבים, המתגלים בהתאם לחומר ודפוס הלימודים האחיד שהוכתב לכולם.
האם ההורים והצוות החינוכי יכולים לייצר דימוי עצמי בריא?
איזו שאלה! זה בהחלט תלוי בנו, ההורים והמחנכים – מאז שהילד נולד.
לכל אחד ישנם דברים שהוא הכי טוב בהם, אך בלימוד האחיד בכתה, וכך גם במשפחה מרובת ילדים, לא תמיד יש ביטוי ליכולות הייחודיות. במצב כזה, רק החסרונות מתחדדים, אך המעלות 'מועלמות'.
הדרך לחזק את הדימוי העצמי אצל הילד, הוא בהתייחסות פרטנית, אחד על אחד. במקום האישי והפרטי, היכולות הייחודיות של הילד צצים בקלות; לאחד יש כושר דיבור מיוחד, לאחר כשרון לציור, לאחד חוש הומור, לחברו חוש דמיון מפותח, תלמיד אחד בעל חוש מוזיקלי, והאחר בעל רגש. גם בלימוד, ישנו תלמיד שחזק בזיכרון חד כתער, ויכולותיו של חבירו דווקא בהתעמקות. בבית רואים זאת בבירור, ילד אחד ניחן במידות תרומיות, והשני מצטיין באחריות ומנהיגות. ועוד ועוד.
מאחר ורוב היכולות אינן מוצאות ביטוי בלימוד האחיד, זה גורם לאכזבה ושבר, ומביא בעקבותיו נפילות שאינן מוצדקות.
מוסד ה'חונכות' הפרטית, נועד בדיוק בשביל כך. הזמן הפרטי שהילד מקבל, אם הוא מנוצל היטב ובחכמה, ביכולתו להעצים את הילד לגבהים עצומים, כמובן – בגבולות ה'בריאות'.
גם כהורים, חובה להקדיש לכל ילד זמנים אישיים בהם גם יקבל מנת יחס גדושה וחמה, וגם יביא לידי ביטוי את כשרונותיו ויכולותיו, בצורה משוחררת ונטולת תחרות והשוואות.
תפקידנו כמחנכים וכהורים, לחדד ולהאיר לילד את החוזקות שלו, להחזיר את הדימוי העצמי ה'בריא', שיידע ויבין את יכולותיו שלו, ישמח בהם ויממש אותם בעז"ה. את החולשות לא צריך להזכיר לו (הוא יודע עליהם בעצמו), אבל כשהן צצות, יש לנתב אותן למקום חיובי – של התמודדות נכונה ובריאה, ולא חלילה של תסכול וייאוש.
