בשביל הרבה מחנכים זוהי תעלומה רצינית, התלבטות יום-יומית ממש. מהו אופי הקשר שצריך להיות בינם לתלמידיהם. ריחוק? קירוב? חברות? יראה? כבוד?
מצד אחד, בשביל לחנך חייבים חומות, דיסטנס. מאידך, כדי שהילדים בכלל ייפתחו ויוכלו להיות מושפעים מאיתנו, הקשר חייב להיות נעים ואבהי.
אז מה עושים בפועל?
במילה אחת: שילוב. הכל ביחד!
כדי שתבשיל יהיה טעים, חשוב שיהיה במגוון טעמים ולא בטעם אחד, וכמובן, עם מינון מתאים לכל אחד מהם.
ריחוק יתר גורם למרמור, קירוב יתר עלול לגרום לזלזול, כבוד מוגזם יביא גיחוך, ומשמעת מוגזמת עלולה להביא בעקבותיה מרידה.
המינון צריך להיות מותאם לכל תלמיד ומצב. יש ילד שזקוק ליותר משמעת ויש שצריך להרפות, יש שצריך לחזק אצלו את הכבוד לזולת ויש שמיותר להחמיר אצלו בכך.
איך עושים את זה?
ניתן תיאור כללי על קצה המזלג. כל אחד יכול לפתח את הדברים ולהתאים אותם אליו.
- יש לנקוט בגישה חמה, חברית ודואגת. אי אפשר לחנך מתוך מתח ועויינות.
- כדאי להתעניין בשלום התלמיד מפעם לפעם, להביע אליו הערכה, לשמוח בהצלחותיו, ולנסות לסייע לו בקשייו.
- חשוב להיזהר מביקורת שאינה הכרחית. ויש להימנע במשנה זהירות מ"זעזוע" על כשלונות התלמיד, אלא לנסות לסייע לו בצורה רגועה.
- חובה לשמור על כבודו ועל האימון מולו. הן מול צוות ההנהלה, הן מול ההורים, והן מול תלמידים אחרים.
- לעולם אסור להביך אותו או ללחוץ אותו כשהוא במצב לא נעים או לחוץ מצד עצמו. ובוודאי שלא לבייש אותו בשום פנים ואופן.
- ועכשיו שימו לב להגדרה המשמעותית הבאה שעושה את כל ההבדל: חברות, דאגה, כבוד – בוודאי! אך בשום אופן אין לרדת ממש עד לרמתו! יש פתגם שאומר: "לעולם על תתווכח עם טיפש, כי הוא יוריד אותך לרמתו, ושם הוא ינצח אותך…" – להבדיל, אם תרד ממש עד לרמתו, הרי שאיבדת את כל ההשפעה, כי אתה ממש כמו עוד אחד מהחברים שלו, ואולי גרוע מכך.
מהם הדברים שאליהם אסור לרדת? למשל: לדבר איתו ממש כחבר – לשתף אותו במצוקות, פחדים, חובות, בעיות אישיות, שאיפות וחלומות, ליבון משותף של נושאים המתחוללים בעולם, דיון בפוליטיקה, רכילות על אנשים אחרים ועוד… בזה אתה יורד עד אליו, ונמוך מכך ח"ו. – אין מקום להרחיב, מקווה שהנושא הובן דיו!
לסיכום: שילוב של נכבדות, עם חברות, דאגה, הערכה, כבוד, עידוד. זהו השילוב הנדרש למעמד המחנך מול החניך.
בהצלחה רבה!
